משחקי הרעב- הרעב לספרים

קראתי את משחקי הרעב בטעות. הגעתי לספרייה באותו יום בשביל לקחת את הספר השלישי בסדרת דמדומים, אבל לצערי- האחרון הושאל. מאוכזבת וצמאה לספרים פניתי בדרכי החוצה מהספרייה, כשמבטי נתקל בספר מסוים. הכריכה של "משחקי הרעב" סקרנה אותי, ובשם היה משהו מוכר, אז נתתי לו הזדמנות. אין מאושרת ממני על נתינת ההזדמנות הזו. הכתיבה הקסימה אותי מהרגע הראשון. זה היה מעבר חד כל כך מספרי הנוער שקראתי עד אז- מלאים בעיקר בכלום- לספר שהתחיל בתיאורים עשירים ומפורטים כל כך, שכשעוצמים את העיניים אפשר לשאוף את אוויר היער ולהרגיש את הבטן מתכווצת מרעב, כי אין במחוז 12 מספיק אוכל. קטניס עוררה אצלי רגשות אהדה עזים מהרגע הראשון. לאחר מות אביה, אימה נפלה לדיכאון וקטניס מטפלת לבדה באחותה הקטנה, פרים. לא היה לה זמן להתאבל כי בנות משפחתה זקוקות לאוכל. ואז היא מתנדבת בשביל אחותה. ההקרבה שלה מדהימה כל כך, מפני שסיכויי השרידה שלה, נערה רזה ורעבה ממחוז עני, לנצח קרייריסטים מאומנים במשחק עד המוות, הם אפסיים. מצוידת בחץ וקשת, הרבה שכל ותושייה ובעיקר רצון עז לחזור הביתה- היא נכנסת למשחק. היופי בדמות הזאת היא שהיא לא מנסה להיות מישהי שהיא לא. בראיון שלה היא מוזרה ומביכה וזה מה שהקהל כל כך אוהב בה, שהקוראים כל כך אוהבים בה. הספר הזה הוא כל כך הרבה מעבר. הוא לדעתי מן פרודיה עלינו ממש, לא אזרחים בעתיד הרחוק אלא בעכשיו.בסוף הספר הראשון מיהרתי לספריה במטרה להשאיל את שני הספרים הנותרים של הסדרה. גמרתי אותם ביומיים. ספרים מומלצים מאוד, לכל מי שמחפש קצת אקשן ומתח בחייו.