מה שהסתרתי בבטן- הכאב שבאמת

אולי בזכות העובדה שזהו ספרה ה-44 במספר, הרשתה לעצמה יונה טפר לקחת סיכון ולבחור לעסוק בספרה "מה שהסתרתי בבטן" בנושא הפגיעה המינית בנערות. אולי דווקא משום שזהו ספרה ה-44 במספר, הצליחה טפר לעמוד באתגר הכתיבה על עניין כה טעון ומורכב, ונחלצה מהסכנה לכתוב מסמך פדגוגי מטיף המורה לנערות מה עליהן לעשות כשהן מתמודדות עם פגיעה מינית. טפר יצרה ספר קולח וזורם ללא שמץ נימה חינוכית או הדרכתית, שמעבר להיותו כתוב היטב, גם עשוי לשמש כלי עזר חשוב ואולי אף קריטי לנשים ונערות הנמצאות במצב דומה למצבה של מיה, גיבורת הספר.

מיה, בת 16, מתמודדת עם סיוטים ליליים החוזרים על עצמם. היא ביישנית, מסוגרת, נמנעת מחברת נערים בגילה, לובשת בגדים גדולים ממידתה, מתמודדת עם הפרעת אכילה מרומזת וחווה תחושות קשות, פיסיות ורגשיות, בכל פעם שהיא פוגשת את הדוד שלה. כל איש מקצוע בעל ניסיון בעבודה עם נערות שחוו תקיפה מינית היה מזהה מיד את הסימנים המוכרים, אבל בשביל מיה ובני משפחתה, כמו גם בשביל נערות רבות אחרות ובני משפחותיהן, אלו סימנים סתומים שאינם מתחברים לכדי תמונה כוללת.

הספר מדבר על תחושות אינטימיות ואישיות יותר, אך הנושא הוא בהחלט כזה שכדאי לדבר עליו ולהעלות את המודעות לגביו. אם את רוצה להציף את המודעות והסכנות שיש בהטרדה מינית, הייתי ממליצה לקרוא את הספר. אם את מרגישה שאת לא מוכנה או עוד לא בשלה לנושא, קני את הספר ושמרי לעתיד הקרוב, אני בטוחה שתזדקקי לכך.